Charlotte Perriand

ילידת 1903, פריס. במהלך לימודיה בÉcole de l'Union Centrale des Arts Décoratifs התאכזבה שרלוט פרינייאן מהגישה הקלאסית, מבוססת האומנות של האקדמיה ולנטייתה לסגנון ה- Beaux-Arts. את מקורות ההשראה שלה מצאה פריאן דווקא ברחובות פריס, בחומרים תעשייתיים, בעיצובם של כלי הרכב הממונעים והאופניים שראתה ברחובות פריס.
ב-1927 הגיעה פריאן לסטודיו של לה קורבוזיה בפריס וביקשה שיעסיק אותה . לה קורבוזיה ענה "לא רוקמים פה כריות" וגירש אותה מהסטודיו. כעבור מספר חודשים, כשביקר עם בן דודו, פייר ז'אנרה, ב"בר שעל הגג" (Bar sous le Toît) שפריאן עיצבה לתערוכת הSalon D’Automne בפריס, התרשם לה קורבוזיה מהריהוט מצופה האלומיניום והכרום שעיצבה לבר, התנצל והזמין את המעצבת הצעירה להצטרף לסטודיו שלו.
שיתוף הפעולה הראשון של פריאן וקורבוזיה היה ב-1929, כשיצרו דגם של דירה מודרנית מזכוכית ומצינורות מתכת להצגה בתערוכת Salon d’Automne. הם תכננו יחד מבנים בהם עיצוב הפנים תאם לעיצוב החיצוני. פריאן השתמשה בחומרים 'חדשים', שהושאלו מתעשיות הרכב והתעופה. הניצול של צינורות כרום לתעשיית הרהיטים החדיר באותה תקופה משב רוח עיצובית מרענננת באירופה. ב-1937 עזבה את הסטודיו של לה קורבוזיה והחלה להתמקד בעבודה עם חומרים מסורתיים יותר. כשהחלה מלחמת העולם השנייה, נסעה ליפן, שם שימשה כיועצת הרשמית למשרד המסחר והתעשייה בתחום העיצוב התעשייתי.
עם שובה לצרפת לקחה חלק בפרויקטים אדריכליים, יחד עם לה קורבוזיה ופרננד לגר. החוויות שעברה ביפן ובוויטנאם (שם שהתה בזמן המלחמה) המשיכו להשפיע על עבודותיה, ששילבו רבים מהרכיבים הפונקציונליים מעיצוב הפנים היפני. עיצוביה התעשרו במחיצות הזזה ופריטים מחומרים טבעיים, כגון עץ ובמבוק, שזכו לעיצוב מעודן בסגנון הודי-סיני. פריאן נמנתה על החברים המייסדים של ה- Union des Artistes Modernes, ובמסגרת זו אף פגשה לראשונה את ז'אן פרובה. כשנשאלה על דרך עבודה השיבה פריאן "חיפוש גלוי ומתמיד אחר אמנות חיה ומודרנית… הדבר החשוב ביותר שצריך להבין הוא שמה שמניע את התנועה המודרנית הוא השאיפה ללמוד ולחקור, זהו תהליך של ניתוח. לא של סגנון", אמרה פריאן באחד מהראיונות האחרונים שנערכו עימה, אמרה "אנחנו עובדים עם אידיאלים".שרלוט פריאן הלכה לעולמה ב-27 באוקטובר 1999 בפריס.

Charlotte Perriand

ילידת 1903, פריס. במהלך לימודיה בÉcole de l'Union Centrale des Arts Décoratifs התאכזבה שרלוט פרינייאן מהגישה הקלאסית, מבוססת האומנות של האקדמיה ולנטייתה לסגנון ה- Beaux-Arts. את מקורות ההשראה שלה מצאה פריאן דווקא ברחובות פריס, בחומרים תעשייתיים, בעיצובם של כלי הרכב הממונעים והאופניים שראתה ברחובות פריס.
ב-1927 הגיעה פריאן לסטודיו של לה קורבוזיה בפריס וביקשה שיעסיק אותה . לה קורבוזיה ענה "לא רוקמים פה כריות" וגירש אותה מהסטודיו. כעבור מספר חודשים, כשביקר עם בן דודו, פייר ז'אנרה, ב"בר שעל הגג" (Bar sous le Toît) שפריאן עיצבה לתערוכת הSalon D’Automne בפריס, התרשם לה קורבוזיה מהריהוט מצופה האלומיניום והכרום שעיצבה לבר, התנצל והזמין את המעצבת הצעירה להצטרף לסטודיו שלו.
שיתוף הפעולה הראשון של פריאן וקורבוזיה היה ב-1929, כשיצרו דגם של דירה מודרנית מזכוכית ומצינורות מתכת להצגה בתערוכת Salon d’Automne. הם תכננו יחד מבנים בהם עיצוב הפנים תאם לעיצוב החיצוני. פריאן השתמשה בחומרים 'חדשים', שהושאלו מתעשיות הרכב והתעופה. הניצול של צינורות כרום לתעשיית הרהיטים החדיר באותה תקופה משב רוח עיצובית מרענננת באירופה. ב-1937 עזבה את הסטודיו של לה קורבוזיה והחלה להתמקד בעבודה עם חומרים מסורתיים יותר. כשהחלה מלחמת העולם השנייה, נסעה ליפן, שם שימשה כיועצת הרשמית למשרד המסחר והתעשייה בתחום העיצוב התעשייתי.
עם שובה לצרפת לקחה חלק בפרויקטים אדריכליים, יחד עם לה קורבוזיה ופרננד לגר. החוויות שעברה ביפן ובוויטנאם (שם שהתה בזמן המלחמה) המשיכו להשפיע על עבודותיה, ששילבו רבים מהרכיבים הפונקציונליים מעיצוב הפנים היפני. עיצוביה התעשרו במחיצות הזזה ופריטים מחומרים טבעיים, כגון עץ ובמבוק, שזכו לעיצוב מעודן בסגנון הודי-סיני. פריאן נמנתה על החברים המייסדים של ה- Union des Artistes Modernes, ובמסגרת זו אף פגשה לראשונה את ז'אן פרובה. כשנשאלה על דרך עבודה השיבה פריאן "חיפוש גלוי ומתמיד אחר אמנות חיה ומודרנית… הדבר החשוב ביותר שצריך להבין הוא שמה שמניע את התנועה המודרנית הוא השאיפה ללמוד ולחקור, זהו תהליך של ניתוח. לא של סגנון", אמרה פריאן באחד מהראיונות האחרונים שנערכו עימה, אמרה "אנחנו עובדים עם אידיאלים".שרלוט פריאן הלכה לעולמה ב-27 באוקטובר 1999 בפריס.

קרא עוד...
Charlotte Perriand ל
Silence is Golden