עבודת המיצב של אורלי הומל מתכתבת עם רעיונות של יצירה ופירוק, טקסיות וזיכרון. העבודה מבקשת להעמיד את הצופה בחוויה של טבילה בחלל סימבולי, שבו האובייקטים אינם נגלים במלואם אלא מופיעים כעדות מקוטעת. כך נבחנים מחדש מושגים של טהרה, ארעיות וחוסר שלמות.