עבודה זו היא חלק מסדרת הרישומים של שי עיד אלוני, המציגה דימויים הנרשמים בדיו על נייר בקו ישיר ומרוכז. הצורות מופיעות כאובייקטים הנעים בין כלי פונקציונלי לסמל טקסי. באמצעות הפשטה צורנית וחזרתיות, העבודות בוחנות את היחסים שבין גוף, אובייקט ונוכחות, וממשיכות את עיסוקו של אלוני בצורות ארכיטיפיות ובמטען התרבותי שהן נושאות.