בעבודה זו אורלי הומל לוקחת אובייקט יומיומי – נעלי עקב נשיות, ומעבירה אותו תהליך של הפשטה והקפאה. הנעליים, שהוצבו במיצב “המבוך” כחלק מהתערוכה “קבלת קהל” במוזיאון פתח תקווה (2021), הופכות ממכשיר פונקציונלי לסימן חזותי: לבנות, קרות וחסרות שימוש – עדות מקוטעת לנוכחות אנושית נעדרת. המסטיק המתמשך ביניהן מגלם חיבור־ניתוק, המשלב פגיעות והומור גם יחד. העבודה משקפת את עיסוקה של הומל בארעיות, חוסר שלמות וזיכרון קולקטיבי.