בעבודה זו עפרה צימבליסטה בחרה בצורת יסוד טהורה, מופשטת ומינימלית. הכדור, עשוי מתכת בעלת גוון חלוד ומרקם מחוספס, נדמה כמאובן או כגוף שנשלף מהאדמה, טעון בזיכרון של זמן וחומר. בכך הוא ממשיך את עיסוקה של צימבליסטה בהפיכת אובייקטים ל”עדויות קפואות” – כאלה המתקיימים בין המציאות לאמנות. הפסל מבטא את מגמתה לשוות לדימויים יומיומיים אופי אוניברסלי, החורג מהמקומי אל השפה הפיסולית הרחבה.